מצאתי את האור.

בחודשים האחרונים למדתי קורס נוסף. נראה שאני לומדת די הרבה לאחרונה. הפעם - קורס צילומי סטודיו - בסטודיו גברא - בית ספר לצילום.

היום היה השיעור האחרון של הקורס ונתבקשתי לספר, מה למדתי. עם הצגה של התמונות "האהובות עליי". סיפרתי שבעיקר למדתי לראות איפה האור, איפה האור זורח (על משהו / מישהו) ואיפה הוא פחות "זורח"- הרגשתי שאני קצת נמצאת באימון של עצמי, בעיקר מתוקף הצילומים שבחרתי להראות. לפעמים אנחנו לא תמיד מודעים (במודע) את הבחירה האינטואיטבית שאנחנו עושים. אך הבחירה של הצילומים שבחרתי להציג הייתה מה שנקרא "היי קי" ו "לאו קי". וכשהסברתי לפני הכיתה - למה אצרתי את תמונות האלו הצלחתי להבין את התמונה הגדולה יותר. זאת שאני במסע אליה כבר זמן מה... התשובה הייתה שבחרתי את אלו בגלל הפוקוס. פוקוס של האור / פוקוס של האור של אותו האדם - כי אני אוהבת לצלם מישהו-ים. פעם - ממש לא אהבתי צילומי סטודיו - הם הרגישו לי ריקים - בודדים, לא מציגים את האדם במלואו. היום, אני מסתכלת אחרת - על האדם, על מי שהוא ללא כל הדברים מסביבו - שאני אישית הייתי פעם צריכה מסביבי - כדי אפילו רק להשלים את התמונה של עצמי לעצמי. היום אני בוחרת במודע, לשים פוקוס על הפנים (אינסייד). סיפרתי כמה הפוקוס שלי היום - הוא מדויק כל כך, על העובדה שהסיפור של המצולם הוא שמעניין אותי, ואיפה אני רוצה להניח עליו את האור. האמת היא, שפשוט גיליתי בקורס של צילום סטודיו, שאני רק רוצה להניח את האור במקום שהכי מחמיא למצולם (מישהו) שלי. ולא רק בצילום בכלל... גיליתי, שהפוקוס עוד יותר חד - בחד גווני . מצאתי את האור - חחחח - היש את זה ביותר רוחני (מקווה שלא, ניסיתי להיות רוחניקית במקסימום שאני). גם שלווה מצאתי בתמונות שלי. בשלווה שאני יודעת לראות טוב. ממש ממש טוב. את האחר, בעיקר כי אני רואה את עצמי. שמחה ומודה על הקורס סטודיו. הוא הראה לי את האור (ואת הפלאש ). תודה לאור של מאיה הופמן ואיציק רז!