יובלי מזמנת מציאות

כשאני ויובלי הולכות ברגל לבית הספר, אנחנו קונות קפה בדרך.

אני קפה, והיא רוגעלך עם חלב.

וככה זה כל בוקר שלי איתה.

כל בוקר יש סיפור אחר, אבל יש שם מכנה משותף עצום.

יובלי, מדמיינת, רואה ויודעת את העתיד שלה.

היא כבר נשואה עם 4 ילדים, הוא חתיך וגבוהה ויש לו שרירים, ושניהם נוסעים במרצדס ג'יפ היא וורוד ושלו שחור (ושלי סגול ).

יש להם בית של שתי קומות.

ואני כל פעם מוצאת את עצמי אומרת לה, הגיוני, שתקבלי כל מה שתרצי בחיים האלו.

כי את יכולה להשיג כל מה שאת רוצה בחיים יובלי.

היא גם לא רוצה להתגרש, אז אני כן קצת מלמדת אותה מה עוד לחפש פרט לשרירים וגובה והג'יפ.

והיא אומרת לי הרבה פעמים תודה.

ואני אומרת לה הרבה פעמים תודה, על מי שהיא, על כמה שהיא אחראית, ומסודרת, ונהדרת וחכמה ויפה ומציקה וגם מצחיקה, ובוגרת, ובעלת ביטחון, וחברה טובה ואחות לפעמים חמודה, ושהיא מעריכה, ושהיא שקדנית, ונקייה ובעיקר אני מספרת לה המון כמה היא אהובה.

יובלושס חוגגת 8, אבל אולי בנפשה היא קצת יותר גדולה ומבינה דבר אחד או שניים על החיים האלו.

מודה על הזכות ללכת ברגל לבית הספר אני והיא והקפה שלנו.

לשנים טובות ובריאות ושמחות, והגשמת חלומות (מציאות) שלה, שלי, ושלנו.

מזל טוב אהובה שלי איך אני שמחה שנולדת לי.