אנרגיה תקועה מ - 1993

לפני 30 שנה בדיוק. ממש ממש היום. נתקעה בי אנרגיה.

אני מסבירה לעצמי ואז ליתר האנשים שבסביבתי. שאני מרגישה שכולנו מעין בקבוק חול, האלה מפעם, ההם מסיני, נו אלו כשהייתי אני קטנה - ילידת 82'. ואתם זוכרים (מצורפת תמונה להמחשה) שהיו המון צבעים של חול, וורוד, חול רגיל, לבן, ועוד...

בקיצור אז אני מרגישה שלכולנו כל צבע מדמה אנרגיה. המטרה להיות בצבע של החול האמיתי, שליו וזורם. וכאילו אם אנחנו בקבוק כזה, אז הרי כל שלב של צבע מדמה שנת חיות או חוויה טובה ורעה (לא מאמינה באמת ברעה אבל לשם ההסבר), ויש שם כמה צבעים מובהקים. והם תקועים. אצלי יש אנרגיות טובות, שמשרתות אותי במסע שלי, ויש אנרגיות שרק מפריעות לי למשוך אלי את האנרגיות הטובות הרצויות שיקדמו אותי להגשמה העצמית שלי. כי הרי אנחנו השתקפות חיצונית של הפנים שלנו... אז כל מה שיש בפנים תפגשו בחוץ. נגיד כמו אהבה, אם תחושו אהבה פנימית, הרי שרק את זה תוכלו לראות (היישום לא פשוט פה, אם חלילה תהיתם).

אז ממש היום לפני 30 שנה, אבי נהרג בתאונת דרכים. הוא יצא בבוקר, לאסוף את שר האוצר דאז בייגה שוחט, אבי היה השליח הכלכלי הראשי בניו יורק באותה התקופה, בן 36, אבא ל 3 ילדים - אני בת 10.5 אלעד בן 9 ומתן בן 5. והוא פשוט לא חזר! נהרג בכביש. במקומו הגיעו 2 אנשים עם מעילי גשם (הוא היה דיפלומט, אז הגיעו שוטרים מיוחדים).

באותו הרגע. נתקעה בי האנרגיה שאני פשוט לא יכולה לסמוך על היקום. הוא לקח לי משהו כל כך יקר! והאנרגיה של הלחץ, שיקחו עוד משהו כל כך יקר נשארה גם היא.

בואו נגיד שב10 שנים האחרונות, היקום מראה לי בכל דרך אפשרית שאפשר לסמוך עליו שוב. לקח לי 10 שנים. לקלוט שהיקום מטורף עליי. שהכל קורה כי יש סיבה. יש לי תמיד הרגשה כזאת שלא משנה איפה אבא שלי נמצא, הוא שומר עליי. הוא איתי. ברגעי כתיבת מילים אלו אני בהודו. ואני חושבת שאני לומדת באמצעות שוק ת'רפי מטורף למדיי, למי שמכיר קצת את כבישי הודו, ואחרי הצפה וכבישים שבעצם יש בו נתיב ורבע שבו נוסעים 2 מכוניות הפוך מהכיוון שאני רגילה אליו פלוס כבשים, פרות, כלבים, אנשים באותו הנתיב ורבע הזה - ואיכשהו בעזרת אנרגיה חיובית מטורפת שמורגשת פה הכל זורם. היקום מבקש ממני, לסמוך עליו ואני בהודיה על הודו שמראה לי את כל הסימנים (אפשר היה עם קצת פחות קקי של פרות, אבל בסדר).

אנרגיה לא משנה מאיזו שנה היא, מושכת אליה אנרגיה דומה. ואני יותר ממוכנה לשחרר ממני את הצבע האדום והכתום משנת 1993. כי היא כבר לא משרתת אותי. אני סומכת על היקום, וסומכת על זה שכל חלומותיי יתגשמו. כי אבא שלי איתי, מאז שנולדתי ועד היום